אגדה שנמצאת אצלנו במשפחה מספרת על סבא שלי, בתקופת ראשית המאה העשרים, שהיה אז איש צעיר ונלהב. רוחות המלחמה נשבו באירופה, והיתה להם הרגשה לא טובה. אבא שלו שלח אותו לבנק למשימה חשובה – למשוך מהבנק את הכסף של המשפחה, לכל מקרה. הבנקאי שאל את האיש הצעיר איך הוא מעדיף למשוך את הכסף – בשטרות או בזהב?
מתוך התלהבות גרידא מהאפשרות להחזיק במטבעות זהב נוצצים, סבא שלי ענה שהוא רוצה למשוך את הכסף בזהב, וככה הוא חזר הביתה עם מתכת יקרה בכיס. לא עבר הרבה זמן, וכבר למחרת (לפחות ככה אבא שלי היה מספר, אבל אני מודה שהיתה לו נטיה להגזים בסיפורים), פרצה המלחמה, הבנקים קרסו, וערך המטבע צנח לרצפה.
אילו סבא שלי היה מושך את הכסף בשטרות, הכסף היה בקושי שווה את הנייר עליו היה כתוב, אבל בזכות הזהב הפיסי, המשפחה שלו הצליחה לשרוד את מלחמת העולם הראשונה (עם השניה היתה פחות הצלחה, אבל זה כבר לא קשור).
חזרה למאה ה 21
הרבה מאד השתנה בעולם במאה האחרונה, אבל יש דברים שבכל זאת נשארו. זהב נשארה עדיין מתכת יקרה וסחורה שהיא חלק משמעותי מהכלכלה העולמית ותיקי השקעות, גם אם היום כבר אי אפשר ללכת לבנק ולמשוך ממנו את המשכורת שלנו בזהב. ובנוסף, נראה שמלחמות גדולות חזרו לאופנה ובגדול, אם נזכיר את הפלישה הרוסית לאוקראינה ואת כל מה שקורה אצלנו בארץ.
אומנם, הרבה מהמסחר בזהב כיום הוא לא ממש במתכת עצמה, אלא "על הנייר", אבל יש כאלו שמעדיפים, כמו סבא שלי בזמנו, להחזיק את הזהב פיסי ביד. יש לזה גם יתרונות כלכליים שלא אכנס אליהם, חוץ מתחושת הביטחון הפסיכולוגית של להחזיק את זה באופן פיסי.
יש את האנשים שקונים לעצמם או ליקירים שלהם תכשיטים או שעונים מזהב, מתוך מחשבה שזה יהיה גם נכס שיעבור מדור לדור וערכו יעלה. לדעתי, יש לזה אולי ערך אופנתי או סנטימנטלי, אבל לא הכי כלכלי. הסיבה היא שאם נניח קונים צמיד זהב, חוץ מעלות הזהב עצמו, משלמים הרבה גם על העיצוב. אם אחר כך רוצים "לממש את ההשקעה" ולמכור את הצמיד, סביר להניח שהכסף שתקבלו עליו יהיה רק בהתאם לערך של הזהב, ולא הערך המקורי ששילמתם עליו, וזה יהיה הפסדי.
יש לי תחביב להסתובב בפורומים של מומחים להערכת שווי של ענתיקות ותכשיטים, וכל פעם כואב הלב לראות אנשים שמעלים צילום של איזה פריט יקר ערך שנשמר בקפדנות במשפחה במשך כמה דורות, שמגששים לראות כמה הם יוכלו לקבל עליו אם ימכרו אותו, ואז הם מקבלים תשובה שהערך שלו הוא לא יותר מערך משקל הזהב שיש בו.
על מטילים ומטבעות
הדרך היותר יעילה יותר לשמור ערך בזהב פיסי היא באמצעות מטילים או מטבעות זהב, שהעלות שלהם הרבה יותר קרובה לעלות הזהב נטו. כלומר, יש שער מסויים של מחיר זהב בעולם שנקרא "ספוט". זהו שער דינאמי שלפיו מחשבים את עלות הזהב. המחיר של מטבעות משתנה בהתאם לו. בנוסף למחיר הספוט, יש גם עלויות אחרות כמו עלות יבוא, מע"מ, והרווח של הסוחר, אבל לפחות לא משלמים על כך שהוא בפורמט של תכשיט או שעון.
כשאומרים "מטילים" אז לי לפחות עולה בראש תמונה של מטיל כזה בגודל של כיכר לחם, כמו בסרטים. אז לא. כלומר, הלוואי, אבל זהב זה דבר יקר, אז מטיל כזה של נגיד קילו, עולה בערך כמו דירת חדר. הכוונה למשהו הרבה יותר קטן (יותר קרוב לגודל של בול) או למטבעות זהב רשמיים של מדינות, שנקראים "בוליון", שנחשבים דרך מקובלת להשקיע בזהב פיסי.
יש בארץ כל מיני סוחרים שאפשר לקנות אצלם זהב פיסי, אבל בכנות אומר שאני לא יודעת מה רמת האמינות שלהם. (כלומר, לא רומזת שהיא לא טובה, אלא שאני באמת לא יודעת). גוף שהוא כן אמין מניסיון אישי, הוא "החברה הישראלית למדליות ומטבעות". פעם זו היתה חברה ממשלתית ועכשיו זו חברה פרטית.
אפשר למצוא באתר של החברה סוגים שונים של מטלים ומטבעות. יש שם מגוון גדול מאד מטבעות שמשתנה עם הזמן. אני לא רוצה להמליץ על משהו ספציפי, אבל כן להציע כיוון – אם החלטתם לקנות זהב למטרות השקעה, צריך לחשוב מה יקרה אם תרצו או תאלצו פעם למכור אותו. במקרה כזה, רצוי להחזיק במשהו שהוא "סחיר". כלומר, שסוחרים בו הרבה, שסוחרים אחרים ירצו לקנות אותו, מתוך מחשבה שהם אחר כך גם יוכלו למכור בקלות אותו הלאה.
לכן, בלי להעליב את הסחורה הישראלית, לא בטוח שסדרת "יונת השלום" הישראלית תעזור לכם ברגע האמת. נכון, זה עדיין זהב, ואפשר להתיך אותו, אבל לא בטוח שיש לו ביקוש בעולם כמטבע. עוד פחות מזה, כל המטבעות החגיגיים שמונפקים לצרכי אספנות, סטייל פרחי ארצנו, אתרים בארץ הקודש ומזכרות שכאלו. מה גם שלרוב הם יקרים יותר. יש מטבעות של מדינות אחרות שהם יותר מקובלים בעולם ולכן מתאימים יותר לצורך השקעה (נניח "עלה מייפל" של קנדה, "אמריקן איגל" אמריקאי, "פנדה" סיני וכו'). אפשר למצוא בגוגל רשימה של מטבעות פופלריים.
אז להעביר את כל החסכונות שלי לזהב?
בניגוד לסיפור על סבא שלי מתקופת מלחמת העולם הראשונה, אני לא בטוחה שזה מתאים להיום להוציא את כל החסכונות ולשמור אותם בזהב. יש לזה הרבה סיבות:
- להחזיק זהב זה לא באמת השקעה. כן, זו מתכת יחסית נדירה, והמחיר של הזהב יכול לעלות עם הזמן, אבל הוא לא "עובד". ההון לא מושקע במשהו פרודוקטיבי שמייצר ערך, כמו הון שמושקע בשוק ההון, שאשכרה עושה משהו בעולם (תרופות, מחשבים, קולה, פוסטים על חתולים), וגם לא בנדל"ן שנותן לאנשים איפה לגור. לא מקבלים ממנו ריבית ולא ריבית דריבית. הוא לא "מניב". גם עליית הערך שלו מוגבלת.
- צריך לשמור על זהב פיסי איכשהו. עלולים לגנוב אותו, אפשר לשכוח אותו עם השנים באיזו מגירה, לאבד אותו במעבר דירה. כשמדובר על סכומים רציניים, אז כבר צריך לחשוב על כספות. גם נשיאה של דברים יקרי ערך על הגוף שלנו זה לא משהו הכי בטוח, ועלול להוות סכנה לפגיעה פיסית בנו.
- לא בטוח שברבות הדורות, הוא ימשיך להיות כזה אטרקטיבי. כן, זו מתכת פיסית שיש לה גם שימושים בתעשיה ולא רק לצורך תכשיטים, אבל העולם משתנה בקצב מטורף וקשה לצפות את העתיד. למשל, בשוק היהלומים, יש ממש משבר, מאז יהלומי המעבדה והשינויים באופנה. אולי למשל החזקה של זהב תיחשב מגונה בגלל שיקולים אקולוגיים והאנרגיה שדרושה כדי לכרות אותו? אולי תהיה רגולוציה כלשהו נגד זהב? לכו תדעו לאן מועדות פנינו.
- לא בטוח שאפשר יהיה להוציא זהב מהארץ. כלומר – אם אני מתכוננת ל"יום הדין", נניח לתסריט של מלחמת עולם שלישית שמתחילה בארץ הקודש, שמצריכה אותנו לברוח עם מזוודה להשם יודע איפה, לא בטוח שבמעברי הגבול יהיה קל להוציא דברים יקרי ערך. למשל, בימי ברית המועצות, היו חוקים מאד קשוחים מה אפשר היה להוציא מהמדינה ומה היה אסור. זה היה נחשב לגניבה מהמולדת. גלי מתכות כמובן מאתרים זהב, ככה שלשים בכיס ולקוות לטוב זה ריסקי.
- לא פשוט לסחור בזהב. כדי למכור למישהו זהב פיסי, צריך שיהיה בינכם קשר פיסי. זה לא כמו, למשל, במסחר בביטקוין או קריפטו אחר שאפשר לסחור בו תוך שניות ללא שום תלות גיאוגרפית. למעשה, מדברים על ביטקויין כעל תחליף לזהב (אבל על זה יהיה לי פוסט אחר).
בקיצור, אני מקווה שהבנתם שאני לא ממליצה לעשות כמו סבא שלי. ובכלל, אף פעם לא לשים את כל הביצים בסל אחד. מצד שני, יש באחזקה של זהב גם יתרונות. יש כאלו שמתייחסים לזהב ממש חלק מתיק ההשקעות שלהם. מבחינתי זה גדול עלי, ואני לא יודעת להמליץ לגבי זה, ואיזה אחוז מתיק ההשקעות צריך להיות בזהב. מבחינתי זה רק משהו ל"יום הדין", באותה קטגוריה פחות או יותר כמו תחנת כוח סולארית, רדיו טרנזיסטור, וקופסאות טונה בממ"ד. משהו שטוב שיש, אבל נקווה שלא נצטרך.
עוד כמה טיפים קטנים
- לגבי תזמון זמן הקניה – בגדול יש זמנים שהזהב יותר יקר, יש שיותר זול. יש כאלו שמתזמנים את זמן הקניה בהתאם, וקונים בתקופות שפל, אבל אם מתכוננים ל"יום הדין", אז אולי בעצם אין מה לדחות.
- לגבי גודל מטבע – לרוב כמה שהמטבע גדול יותר, אז העלות פר זהב היא קטנה יותר. כלומר, נניח מטבע סוברין של חצי אונקיה, יהיה יותר זול מאשר שני מטבעות של רבע אונקיה. מצד שני, גם במכירה כנראה יהיה את הפער הזה, אז אני לא באמת יודעת מה עדיף.
- כאשר קונים בחברה למטבעות, אפשר לאסוף את הקניה בסניפים של רשת גראס. חוסך עלות משלוח.
- אם קונים באמצעות העברה בנקאית, זה יוצא יותר זול מאשר אם קונים באמצעות כרטיס אשראי.
- תשמרו את הקבלות של קניה, למקרה ותצטרכו להוכיח את החוקיות של הקניה.
- החברה למטבעות גם קונה זהב. אם במקרה נקלעתם למצב שאתם חייבים למכור זהב שברשותכם, הם יכולים לקנות, כמובן במחיר זול יותר מהמחיר שהם מוכרים אותו.
דיסקליימר
אני לא יועצת השקעות, וקחו כמובן דברים שאני אומרת בעירבון מוגבל. אני כותבת כי אני רוצה לחלוק את שני הסנט שלי, כשם הבלוג. תחקרו, תלמדו, תטילו ספק. תתיחסו לפוסט הזה ברמת שיחת מסדרון בעבודה. אם בא לכם לפרגן, ואין לכם עדיין מנוי ברייזאפ, שזה שירות שהשפיע מאד על היחס שלי לכסף, אז אפשר להתנסות דרך הקישור של חבר מביא חבר שלי שנותן לכם הנחה.
